יצאתי לדייט בדרום תל אביב (רביעי במספר למתעניינים), ישבנו על הדשא מול החוף, עשינו סלפי, הנחתי את הטלפון עליי והסתכלנו אחד על השני, זה היה רק עניין של כמה דקות עד שגיליתי שהטלפון שלי נעלם כלא היה, וחשבון הבנק שלי דרך הטלפון, הקוד הסודי של האשראי דרך הטלפון ותחבורה ציבורית שילמתי דרך הטלפון, אז מה עושים עכשיו?
דבר ראשון,
ניגשתי לניידת המשטרה הקרובה ונמסר לי כי "אין כל כך מה לעשות בנושא, שהם ינסו לאתר אותו אבל ככל הנראה המכשיר הלך", באסה, עכשיו צריך להתמודד, אז הגעתי הביתה והתחלתי לחשוב, מה הצעד הבא שלי? במשטרה אמרו לי שאני צריך לחסום את הסים, אז התקשרתי לחברת הסלולר ואמרו לי סבבה ושביום הראשון יהיו רק שיחות נכנסות ואחרי 72 שעות הסים יחסם לגמרי, עכשיו יש לי זמן לנסות לאתר את המכשיר בעצמי, אולי יתמזל מזלי וה"פיינד מיי דיווייס" של גוגל יתן לי איזה כתובת, לא נתן, אוף, טוב, אבל לפחות כתוב שם את המספר הסיריאלי של המכשיר,
ואני יכול לחסום את הגוגל מרחוק.
עכשיו צריך למצוא פיתרון לתחב"צ (כי עד עכשיו שילמתי עם הטלפון) אז הוצאתי את ידידי הותיק הרב קו מהארנק והטענתי אותו (דרך המכשיר של אמא שלי) ב 120 שקלים חדשים, סכום שיספיק לי לנסיעות עד שאחזור לחיי הנואשות לטכנולוגיה העכשווית, יופי, עכשיו צריך ללמוד להסתדר בדרכים בדרך לעבודה, אני גר בבאר יעקב והעבודה שלי בראשון, זה תמיד פחות או יותר אותם אוטובוסים ותחנות, רק שהפעם הייתי צריך להסתמך קצת יותר על שריר הזיכרון, לזכור איזה קווים מגיעים לאיזה תחנות, ואם בטעות פספסתי את האוטובוס אז לאן צריך להתקדם כדי למצוא את התחנה הנכונה אליה יגיע האוטובוס הנכון, ולחכות, בלי לדעת מתי ואם בכלל האוטובוס שאני צריך יגיע בזמן, בתכלס בבקרים זה היה יותר קריטי, אני צריך להגיע לעבודה עד שעה מסויימת, אבל זה לא באמת משנה מתי אני חוזר, אף אחד לא יעמוד לי בבית עם סטופר, אז פשוט הייתי יושב בתחנה ומחכה, ומחכה, ומחכה, ושואל את העוברים והשווים מה השעה, או אם הם ראו את הקו, ואין לשמוע מוזיקה בדרך הביתה, או לעדכן את הקרובים אליי שאני בדרך הביתה או שיצאתי מהעבודה והכל בסדר, התקשורת שבמזל סידרתי לי לפני שהלך הטלפון הייתה דווקא הוואטסאפ במחשב, זה ממש הציל אותי, הוואטסאפ מחובר לי למחשב ואני יכול להשתמש בו בלי גישה לטלפון, כל עוד הוא היה מחובר למחשב לפני, אז לעדכן אנשים מה קורה איתי מרחוק זה רק בבית במחשב, כאילו חזרתי לעידן ההתכתבות במיילים רק קצת יותר אינסטנט כשהשיחה אשכרה קוראת.
בכל התקופה הזאת, ומכל החוויה הזאת, מה שהרגשתי יותר מכל זו דווקא תחושה של כישלון, איך יכול להיות שהייתי מספיק מוסח דעת כדי שמישהו יתגנב לי מתחת לאף שלי ויגנוב לי את הטלפון, אני בדר"כ יותר אחראי מזה, איך נתתי לזה לקרות? אולי אהבה באמת משכרת ומסחררת אותך? כמו שכולם אומרים?
אבל בכל זאת לפחות למדתי משהו מהתקופה הזו, למדתי שכמה שהטכנולוגיה הכרחית לנו ועוזרת לנו, הרבה פעמים היא גם גורמת לנו
להיות חסרי סבלנות, כלפי הסביבה וכלפי עצמנו, למדתי שגם מזרים אפשר לפעמים לבקש עזרה,
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני שמח שקיבלתי סוף סוף טלפון חדש, אבל אני מודה שפתאום אני קצת מתגעגע לזמן שלא בדקתי ב"איפה בוס" כל דקה וחצי מתי האוטובוס מגיע (עכשיו כבר עברתי לרב-פס), ולבינתיים הטלפון שיש לי לכרגע סבבה, עד שיהיה לי כסף לקנות מכשיר קצת יותר מעניין (תרבות הצריכה צ'ק), אז לשאלתנו, כן, אפשר לחיות בלי טלפון בישראל, אבל גם אי אפשר, צריך לזכור שיש דברים, כמו חשבון הבנק שלי או הקוד הסודי של כרטיס האשראי שלי שלא יכולתי להשיג בלי גישה לסמסים מהטלפון שלי, לפחות את הרב קו אפשר להטעין מטלפון אחר או בסופר הקרוב, אבל האם זה הכרחי? אולי רק כשבאמת אין בו צורך, אפשר פשוט להשאיר את הטלפון בצד ולהנות מהשקט בלעדיו.