?מאיפה מתחילים

כל מי שעקב/ה אחריי בשנים האחרונות יודע.ת שהפסקתי לעשות יוטיוב,

ולמי שלא עוקב.ת אחריי, היי, אני ליאור.

ערוצי היוטיוב שלי לא הצליחו לתפוס, הם לא גרפו או סחפו אחריהם הרבה,

(שיא הצפיות שלי כולל כל הסרטונים הגיע לכ-15500 צפיות ו 80 רשומים)

אך זו עדיין לא הסיבה לכך שהפסקתי, אני נהניתי ליצור, נהנתי מעבודת הגרפיקה הכי קטנה ועד לעריכת סרטון בארבע שעות, ראיתי איך הערוץ שלי מתפתח, והדבר האחרון שהפריע לי היה טראפיק,

זה היה כמו תיק עבודות אישי בשבילי.

ואני לא פרשתי בהתחלה, אם יש משהו אחד ויחיד שחשוב לי הוא להמשיך לנסות,

הערוץ הזה שמנוהל על ידי, ערוץ וחור בו,

אני החור, כי אולי השלמתי עם עצמי יותר ממה שהייתי שלם עם עצמי יותר מתמיד, אך זה עדיין לא מספיק,

ויש לי עוד הרבה מה ללמוד לפני שאקח אחריות על משהו כל כך גדול.

הכובד שיש על ניהול ערוץ, בידיעה שיש מי שצופה, ולי יש את הרצון להעניק תוכן מעשיר בידע ומרחיב אופקים, אני ליאור, הומו, בן 17, עם כל הידע שאני בטוח שיש לי, זה עדיין לא מספיק בשבילי כדי לקחת סמכות כמישהו שראוי להדריך אחרים בדרכם ואת דרכו רק התחיל, זה קצת יהיר גם.

אך לא ביהירות עסקינן, אלא בכך שאני עדיין לא מרגיש בשל מספיק כדי לעמוד מאחורי תוכן מידעי/מדעי כזה או אחר.

לפני קצת יותר מחודש העלתה לירון (היוטיוברית האהובה עליי) סרטון מדהים, שמדבר על סוג זה של שינויים

ובעקבותיו, העלתי פוסט בחשבון האינסטגרם שלי

"אנחנו כבני אדם, אנושיים, מתפתחים ומשתנים כל שנייה, אני זוכר איך לפני חמש שנים לא יכולתי להסתדר מבלי שהוריי יחזיקו לי את היד, איזה ביישן הייתי, אבל אנחנו מתבגרים, ומבינים דברים, ומפתחים דעות ורצונות משלנו, מי שעוקב.ת אחריי כבר מספיק זמן יודע.ת שעד לא מזמן (כמה חודשים) היה לי ערוץ יוטיוב פעיל לגמרי, אבל מתישהו הרגשתי שבא לי להתקדם הלאה, בא לי ללמוד עוד, בא לי לפתח עצמאות, בא לי לנסות דברים חדשים ולטעום דברים חדשים,

ואולי מתישהו אני עוד אחזור לעשות יוטיוב, אני כבר לא אותו ליאור שהייתי בעבר, ואני מרשה לעצמי להסתכל אחורה ולומר לעצמי 'סמאללה! איזו דרך עברתי, אני ממש לא אותו בן אדם' ואני עוד אעבור מלא בחיים, אני בטוח בזה."

בחרתי לסגור את הערוץ על מנת לאפשר לעצמי לטעום, לחוות ולגדול כדי לחזור כאדם שלם באמת וכדי לרענן את היצירתיות שבי עם כיווני אוויר חדשים, וכמה זמן זה יקח? שנה? שנתיים? אולי אפילו יותר, כמה שרק אצטרך, עד שארגיש שאני מוכן.

ומכאן המסר שלי אליכם, תנו לעצמכם את הזמן שלכם לצמוח ולהתפתח, תטעמו, תחוו ואם תרצו (ולפעמים גם כשלא תרצו) פשוט תשתנו.