מחר מתחיל עכשיו

בשיחה עם חברים שלי עלתה שאלה שמאוד חשוב לי לפתוח. בתקופה הקצרה הזו (17 שנים בדיוק) שאני חיי, עברתי המון, התמודדתי עם הפרעת הקשב והריכוז שלי שהיום הרבה יותר מאוזנת (בזכות הוריי), התמודדתי עם מצבים רגשיים שאיתם אני מתמודד עד היום, אני הספקתי להיות קרוב מאוד לדת והספקתי להתרחק שנות אור ממנה, ניהלתי ערוץ יוטיוב, וביום אחד, בסרטון אחד, יצאתי מהארון באופן פומבי (יש שיגידו פרובוקטיבי) כהומוסקסואל. וכאן נשאלת שאלה, שגם באותו סרטון התעסקתי בה, באותו סרטון טענתי שהסתרתי כל כך הרבה שנים שזה פשוט נתן בי רצון עמוק לצעוק את זה החוצה, זה באמת נכון, אך האם זה מה שהוביל אותי בסופו של דבר להסתער החוצה מהארון ולהשאיר אותו פתוח לשיפוט של אחרים?

היציאה מהארון שלי לא באה ביום אחד, זה היה תהליך ארוך טווח. אחי, בת דודי (אור) - חברת הנפש שלי והוריי, בפניהם יצאתי מהארון כבר, ראשונים לדעת היו אור ואחי, הוריי בשלב מאוחר יותר, מעבר לכך, היכולת שלי לקבל את עצמי, רק התפתחה, לא הייתי מסוגל אפילו לומר את המילה ולהגדיר בשם, פחדתי מאוד.

במהלך התקופה הזו עוד תפעלתי את ערוץ היוטיוב שלי וגם צפיתי בסדרת הנוער שעזרה לי להתמודד עם כל התקופה הזו ודווקא שיר הפתיחה המדהים שלו היה לי מפתח

אחרי בינג' מטורף של שתי עונות הופיע בי הניצוץ, ואחריו הסתערתי למטרה כמו אש המתפשטת בשדה של קוצים, התחלתי בכתיבה, רציתי שזה יהיה מסודר, רציתי לבוא מוכן לזה, אני פורק הכי טוב בכתיבה, תוך כדי ישבתי וחשבתי, מה יקרה אם "חס וחלילה" מישהו יאמר שאני עושה את זה כדי למשוך עוד צופים, חשבתי לי מה המטרה שאני מביא ממנה את הסרטון, מה מניע אותי לצאת מהארון בפומביות כזו?

חשבתי בתור יוצר תוכן,

מה יוצר עומק בסרטון, מה המסר,

מה בעצם התוכן שהסרטון הזה מביא,

חשבתי גם על עצמי, על הרגשות הפנימיים שבי שרוצים לצעוק "אני גיי!!", אך בו בזמן

חשבתי גם על צופה,

מישהו.י בארון מכל סיבה שהיא, שרוצה לראות משהו שיעודד אותו, משהו שיחזק אותה,

כל כך הרבה אנשים נמצאים ונמצאות במצב שלי לא מאתמול שלשום, ראיתי בסרטון כמטרה למשוך את האש הזו אליי, אך לא כי זה טראפיק או כי אני אוהב אש, אלא דווקא כדי למנוע מהאש הזו להתפרץ במקומות הלא נכונים, יש כל כך הרבה אנשים שיוצאים מהארון בצורות שונות,

עשיתי את הצעד הזה כדי לגרום לחוויה שלהם.ן להיות רגועה יותר, פשוטה יותר,

עם ה"פרובוקציה" שלי בסרטון, אפשרתי (אני מאמין) לעוד הרבה אחרים להשמיע את קולם הפנימי מבלי לפחד, בשביל צעד קדימה בכל היקף צריך איזשהו תקדים. נר קטן אחד מוצב בחלון, אנשים רואים אותו, מתחקים, ואז, רחוב שלם מואר מהנר הקטן של כל אחד ואחת מהם,

כך ראיתי את זה.

אני לא באמת יודע איך כל אחד שצפה בסרטון יפעל בסופו של הסרטון, אני יודע שזה הגיע לאנשים שקרובים אליי, ורובם מקבלים אותי בזרועות פתוחות, אז בין אם זה אומץ או טפשות, זה נשאר לפרשנותה של החברה, אני מרוצה, וזה מה שחשוב בסופו של דבר.